ביקורת על מחקר סין

דניס מינגר והבלוג שלה (קישור)

• מציגה עצמה כצעירה בת 23 בעת פרסום הביקורת, בלוגרית בנושאי בריאות, ללא הכשרה מדעית (למדה אנגלית באוניברסיטת צפון אריזונה), "אוהבת מילים".
• בעלת בלוג מאוד פופולרי, בעיקר בזכות פוסט הביקורת על מחקר סין.
• מכחישה כל קשר לתעשיית הבשר והחלב.
• הייתה צמחונית/טבעונית במשך יותר מ-10 שנים.

חוקרת סרטן מסוימת הגיבה לפוסט המפורסם של מינגר, אמרה שהניתוח הסטטיסטי מוטעה, והציעה עזרה. התגובה נעלמה, אבל הוחזרה אחרי שהעניין התפרסם במקום אחר ברשת. מינגר התלהבה מההצעה לעזרה, הודתה שהיא צריכה עזרה בהבנה של המחקר, ואמרה ש"זאת יכולה להיות הזדמנות אדירה לתפוס את תשומת הלב של הקהילה הרפואית".

מינגר תומכת בקרן ווסטון פרייס (Weston Price Foundation) שמקדמת צריכת בקר. באתר של הקרן, הם אומרים שהם נרגשים שמינגר הצטרפה לניסיונות שלהם להפריך את העבודה של קמפבל.

פוסט הביקורת של דניס מינגר (קישור)

פוסט ארוך מאוד, 9000 מילים. קשה לקריאה (לטעמי).

יחס לא מכבד לקמפבל. יהירה. כאילו היא מורה שבודקת מבחן שהוא הגיש לה.

היא לקחה את הנתונים הגולמיים שקמפבל השיג במחקר שלו בסין, וניתחה אותם.

טענה 1 של קמפבל: כולסטרול נמצא בקשר ישר (positively correlated) עם מוות מסרטן. כולסטרול נמצא בקשר ישר עם צריכת חלבון מהחי, ובקשר הפוך (inversely correlated) עם חלבון מהצומח.

מינגר מסכימה עם זה.

היא בדקה את הקשר בין חלבון מהחי ישירות למוות מסוגי סרטן שונים. טוענת שאין קשר בעל חשיבות סטטיסטית.

בדקה גם את הקשר בין חלבון מהצומח למוות מסוגי סרטן שונים, ומצאה שגם פה אין קשר בעל חשיבות סטטיסטית.

לגבי מוות מכלל סוגי הסרטן: מוצאת שחלבון מהצומח מקושר יותר למוות מסרטן מאשר חלבון מהחי.

טענה 2 של קמפבל: סרטן השד מקושר עם צריכת שומן (שמקושר עם חלבון מהחי), ונמצא בקשר הפוך עם גיל הופעת הווסת.

מינגר מסכימה עם זה.

בדקה קשר בין סרטן השד לגורמים אחרים. מצאה קשר חזק יותר לרמת סוכר בדם וצריכת אלכוהול, מאשר הגורמים שקמפבל ציין.

טענה 3 של קמפבל: לבעלי סיכון גבוה לסרטן הכבד (למשל, מזיהום בוירוס הפטיטיס B), צריכה של מזון מהחי ו/או כולסטרול בדם מקושרים לסיכון גבוה יותר.

מינגר לקחה את המחוזות בסין עם שיעור הידבקות בהפטיטיס B גבוה מהממוצע, ובדקה קשר למוות מסרטן הכבד. מצאה שאין שום קורלציה. (לחלב ולביצים יש אפילו קשר הפוך.)

בדקה קשר בין כולסטרול בדם למוות מסרטן הכבד. מצאה קשר חיובי קטן.

טוענת שסרטן הכבד מקושר הרבה יותר לצריכת אלכוהול, סיגריות, וכו', מאשר למזונות מהחי. טוענת שכל אלה הולכים ביחד עם צריכת מזון מהחי, מה שהופך את השאלה "מה גורם למה" ללא ברורה.

טענה 4 של קמפבל: מחלות לב מקושרות לצריכה נמוכה של ירקות ירוקים וריכוז גבוה של apo-B (מרכיב ב-LDL, "הכולסטרול הרע") שמקושר עם צריכה גבוהה של חלבון מהחי וצריכה נמוכה של חלבון מהצומח.

במחקר סין, בדקו צריכת ירקות ירוקים בשתי שיטות:
1. כמות ממוצעת שנצרכה במחוז מסוים ביום.
2. שאלון שבדק באיזו תדירות (כמה פעמים בשנה) הנשאל אוכל ירקות ירוקים.

לפי שיטה 1, נמצא קשר חלש לירידה בתחלואה במחלות לב.
לפי שיטה 2, נמצא קשר הרבה יותר חזק לירידה בתחלואה.

איך זה יכול להיות? מינגר מציעה הסבר: גאוגרפיה.

מחוזות שבהם אוכלים ירקות ירוקים בכל השנה (בתדירות גבוהה אבל לא בהכרח בכמות גדולה) הם מחוזות דרומיים, לחים. אם ירקות ירוקים, כשלעצמם, מגינים ממחלות לב (כמו שקמפבל טוען), אז גם כמות וגם תדירות היו עוזרים. אבל ההגנה באה רק מתדירות, מה שאומר שיש פה גורם נסתר. במחוזות הדרומיים הלחים צורכים יותר דגים, פחות מלח, יותר אורז, יותר בשר, משקל הגוף והגובה קטנים יותר, והחשיפה לשמש גדולה יותר.

לגבי הקשר עם apo-B: מסכימה עם קמפבל עניינית, אבל טוענת שהמסקנה שלו שגויה.

בדקה קשר ישירות בין חלבון מהחי (ללא דגים), מדגים ומהצומח, למחלות לב. מצאה שדגים קשורים שלילית למחלות לב, שאר החלבון מהחי נייטרלי, וחלבון מהצומח קשור חיובית למחלות לב.

שואלת: מה הגורם הנסתר שמעלה apo-B וסיכון למחלות לב בו-זמנית?

טענה 5 של קמפבל: סרטן המעי הגס קשור לצריכה נמוכה של סיבים תזונתיים. סרטן הקיבה קשור לצריכה נמוכה של ירקות ירוקים וריכוז בטא-קרוטן וויטמין C בדם, שמגיעים רק ממזון מהצומח.

מסכימה עם קמפבל ("החלק הזה של הטענה עובר את מבחן הבולשיט של דניס").

אבל: טוענת שסיבים קשורים שלילית לזיהום בבילהרציה (מחלה טפילית שנגרמת מתולעת במים מתוקים), שמקושרת לסרטן המעי הגס. לכן, לא נכון לומר שהסיבים הם שמגינים מסרטן המעי הגס.

לגבי החלק השני של הטענה: מצאה את אותו "פרדוקס" עם צריכת ירקות ירוקים – התדירות מגינה ממחלות, אבל הכמות לא. מציעה שוב אותו הסבר גאוגרפי.

לגבי בטא-קרוטן וויטמין C: טוענת שהקורלציה לא בעלת חשיבות סטטיסטית.

טענה 6 של קמפבל: מחלות מערביות קשורות לכולסטרול גבוה, שקשור לצריכה של מזון מהחי.

מינגר מצאה שאכן יש קשר חיובי בין כולסטרול למחלות לב, סוכרת, וסוגי סרטן רבים.

לגבי סרטן המעי הגס: בילהרציה גם קשורה לכולסטרול וגם לסרטן המעי הגס. אולי יש גורם נסתר (זיהום מי שתייה?). מציעה להוריד מבסיס הנתונים את המחוזות הנגועים בבילהרציה. מוצאת שהקשר בין כולסטרול לסרטן המעי הגס נעשה פחות מובהק. אם מורידים גם מחוזות ששותים הרבה בירה, הקשר הופך לשלילי.

לגבי סרטן הדם וסרטן הכבד: באופן דומה, מציעה הסברים חלופיים.

מינגר לוקחת חמישה מחוזות כמעט טבעוניים וחמישה שצורכים הרבה חלבון מהחי. משווה ביניהם בשיעורי סרטן מסוגים שונים, מחלות לב, ומחלות עצביות. מוצאת ששיעורי התמותה מהמחלות האלה די דומים בכל המחוזות.

"חטא ההשמטה": מינגר טוענת שקמפבל לא רק מעוות עובדות, אלא גם משמיט עובדות. הוא לא מספר שקמח חיטה, וגם חלבון מהצומח, קשורים למחלות לב בצורה מובהקת. קמח חיטה קשור מאוד גם לסרטן. משמיט מחוז (Tuoli) שבו יש צריכה גבוהה של מזון מהחי, ללא עלייה בתחלואה.

קזאין: מינגר מקבלת את התוצאות על קזאין וסרטן בעכברים. אבל טוענת שהוא מושך את המסקנות רחוק מדי. מטילה ספק בהנחות הבאות:
1. המנגנון קזאין-סרטן זהה בעכברים ובבני אדם.
2. קזאין מקדם סרטן גם כשהוא לא מבודד, כמו בחלב.
3. אין הבדל בין קזאין לסוגים אחרים של חלבון מהחי.

סיכום

מינגר טוענת שקמפבל נסמך יותר מדי על:
1. הקשר בין כולסטרול למחלות.
2. הקשר בין קזאין לסרטן.

טוענת שהוא לא מתייחס לאפשרות של גורמים אחרים לתחלואה, נסתרים, שמקושרים עם כולסטרול.

מאשימה אותו שהוא משתמש בקורות החיים שלו כדי לפטור את הביקורת על מחקר סין.

טוענת שהמחקר שלו התקבל בחוגים צמחונים וטבעונים בגלל שזה מה שהם רוצים לשמוע – שרעיון מוסרי יכול להיות מתואם לחלוטין עם בריאות.

התשובה של ט. קולין קמפבל (קישור)

קורות חיים הם לא הכול, אבל רקע וניסיון במקצוע, ובמיוחד ביקורת עמיתים, מעניקים פרספקטיבה ותובנות שאי אפשר להשיג בדרך אחרת.

התשובה מתחלקת לשלושה חלקים:
1. חוסר הבנה של מטרות הספר.
2. הסתמכות מוגזמת על קורלציות לא מתוקנות.
3. חוסר התייחסות להשלכות הרחבות של בחירת תזונה נכונה.

הוא לא מתייחס לכל טענה של מינגר בנפרד, כי כולן נובעות מאותה חשיבה מוטעית, שאליה הוא מתייחס.

חוסר הבנה של מטרות הספר

הספר לא מסתמך רק על המחקר בסין – רק פרק אחד מתוך שמונה-עשר מוקדש לסקר הסיני. הוא מסתמך על ממצאים מסוגים שונים, והעקביות הגדולה ביניהם היא הדבר החשוב.

א. המחקר הבסיסי עם קזאין, שהוביל לעקרונות ומושגים בסיסיים בקשר בין תזונה לסרטן – עקרונות שניתנים ליישום במינים ביולוגים שונים, מרכיבי תזונה שונים, סוגי סרטן שונים, ורשימה ארוכה של קשרים בין תזונה לבריאות.

העבודה הזאת ביססה היתכנות ביולוגית (biological plausibility) של המנגנון – ראיות לקשר סיבתי ברמה הביולוגית.

העבודה לא התמקדה בהשפעות המסרטנות של קזאין, אלא בהבנה של הביולוגיה של סרטן והתפקיד של תזונה בהתפתחותו.

ב. הסקר הסיני איפשר בחינה של השערות ועקרונות שהגיעו מהמעבדה.

לא מסתמכים על קשרים סטטיסטיים בלי התחשבות בהיתכנות ביולוגית. בספר, הוא מסיק מסקנות מתוך התחשבות בשישה מודלים (מנגנונים, קשר סיבתי בעל היתכנות ביולוגית): סרטן השד, סרטן הכבד, ניצול אנרגיה, סרטן המעי הגס, מחלות של עושר ועוני, וחלבון וקצב גדילה. הוא בודק האם הקורלציות שמצא בסין תומכות במודלים האלה, והאם הקורלציות תומכות בהשערה המקיפה שמזונות שלמים מן הצומח מקדמים בריאות.

הניתוח הסטטיסטי תמך מאוד במודלים ובהשערה המקיפה.

ג. ממצאים של קבוצות מחקר אחרות נבדקו לעקביות עם ההשערה של קמפבל.

הרבה מהממצאים פורסמו בכתבי עת טובים, אבל הקהילה התעלמה מהם או עיוותה אותם. כחבר בוועדות שונות, הייתה לו הזדמנות לבחון את הממצאים מחדש.

ד. ממצאים של רופאים שהשתמשו בתזונה מן הצומח לריפוי. חשוב ביותר.

הסתמכות מוגזמת על קורלציות לא מתוקנות

במחקר בסין מצאו כ-100,000 מתאמים בין זוגות של משתנים (univariate correlations).

אין להשתמש במתאמים האלה כדי להסיק קשרים בין מרכיבי מזון מסויימים למחלות מסויימות, מהסיבות הבאות, שמינגר לא התחשבה בהן:
א. המתאם עלול לשקף השפעה של גורמים אחרים שמשתנים ביחד עם המשתנים שאנחנו בודקים. לכן צריך "לתקן" את המתאמים (adjusting for confounding factors).
ב. כדי שמתאם מסוים יהיה משמעותי, המשתנים צריכים להיות בעלי תחום השתנות מספיק רחב.
ג. המשתנים צריכים לייצג חשיפה בשנים הקודמות, בהן המחלה התפתחה.

קמפבל אומר שפרסום הנתונים הגולמיים הוא דבר מאוד יוצא דופן, והם עשו את זה כדי להגדיל את השקיפות, אבל הוסיפו אזהרה שקל מאוד לאנשים לא מנוסים ליפול למלכודת של ניתוח פשטני של הנתונים.

הערך של המחקר בסין הוא "תיאורי" – יצירת בסיס נתונים שאפשר בעזרתו לבדוק מודלים והשערות קודמות. ערך נוסף הוא יצירה של השערות חדשות, שיהיה אפשר לבדוק בעתיד.

קמפבל מביא כדוגמה את הטענה של מינגר שקמח חיטה גורם למחלות מסויימות. היא האשימה אותו ב"חטא ההשמטה" לגבי המידע הזה.
א. אין ראיות בעלות היתכנות ביולוגית להשערה שחיטה גורמת למחלות האלה.
ב. משתמע ממינגר שהיא לא מצאה גורמים נסתרים, אבל קמפבל מציג כמה משתנים שמקושרים משמעותית לחיטה: צריכה קטנה של ירקות ירוקים, רמות נמוכות של חומצות שומן חד בלתי רוויות, רמות גבוהות של שתנן (urea) – סמן של צריכת חלבון, ומשקל גוף גבוה. כל המשתנים האלה ידועים (בעלי היתכנות ביולוגית) לקשר עם מחלות לב. המסקנה היא הפוכה ממה שמינגר טענה.
ג. מינגר טענה לקשר סיבתי בהסתמך על המתאם הלא מתוקן הזה.

קמפבל מצטט מהספר: "האם אני חושב שממצאי מחקר סין הם הוכחה מדעית מוחלטת? ודאי שלא. האם הם מספקים מספיק מידע לקבלת החלטות מעשיות? בהחלט. מארג מרשים של מידע התגלה מהמחקר הזה. אך האם כל חוט (או מתאם) במחקר העצום הזה משתלב בצורה מושלמת במארג המידע הזה? לא. אף על פי שהמתאמים המשמעותיים ביותר סטטיסטית משתלבים יפה במארג, היו כמה הפתעות. חלק גדול מהן, אך לא כולן, כבר הוסברו."

הביקורת של מינגר חסרת פרופורציה – נותנת משקל גדול מדי לנתונים מסין. מתעלמת משאר 17 הפרקים. לא מבינה את המשמעות של המחקר במעבדה. שימוש במתאמים פשטניים ולא מתוקנים וללא התייחסות להיתכנות ביולוגית עלול להוביל למסקנות שגויות, וגם לדגש מוגזם על מרכיבי מזון פרטניים כמשפיעים על הבריאות.

מסביר את ההשמטה של מחוז Tuoli כמכוונת, בהתאם לעקרונות שצריכים להנחות ניתוחים סטטיסטיים.

מכחיש שהוא מונע מאידאולוגיה של צמחונות או טבעונות.

טוען שהביקורת שלה נותנת דלק לדמויות הקשורות לתעשיית הבשר וקרן ווסטון פרייס, שכינו אותו "רמאי", "שקרן", "ליצן", ואפילו "טרוריסט".

קמפבל מבין שקשה לקוראים לשפוט את חילופי הדברים בינו לבין מינגר, ללא גישה לנתונים הגולמיים ויידע איך לפרש אותו. הוא מציע שהאמינות של המסקנות תישפט לפי היכולת לחזות תוצאות בריאותיות. הממצאים של רופאים שהשתמשו בתזונה מן הצומח ושל הקוראים של הספר שלו הם לא פחות ממדהימים.

חוסר התייחסות להשלכות הרחבות של בחירת תזונה נכונה

העניין הוא לא רק נתונים מדעיים. יש עניינים חשובים של בריאות הציבור ועלויות הביטוח הרפואי, השלכות סביביות, עניינים פוליטיים, חברתיים ומוסריים. טוען שהוא חייב לדווח לציבור שמימן את המחקר על המסקנות שלו.

הטעות הגדולה שלו הוא שהוא הסכים לשם "מחקר סין" לספר שלו. הוא הציע 200 שמות אחרים שלא התקבלו על ידי ההוצאה לאור. הוצאות לאור אחרות דרשו ממנו לפשט את השפה המדעית בספר ולהוסיף מתכונים – הוא לא הסכים.

השם "מחקר סין" מטעה כי הוא מעניק משקל גדול מדי למחקר שנעשה בסין. המחקר בסין חשוב רק בהקשר לעבודה הקודמת שנעשתה ולמודלים בעלי ההיתכנות הביולוגית שרצו לבדוק.

לסיכום, קמפבל מציע למינגר שאולי תרצה לפרסם את הממצאים שלה בכתב עת עם ביקורת עמיתים, אבל בטוח שהגרסה הנוכחית שלה לא הייתה מתקבלת.

סיכום

אין חשיבות מדעית לניתוח של מינגר.

היא המשיכה לכתוב על הנושא, אבל לא פרסמה מעולם בכתב עת מדעי.

יש חשיבות פסיכולוגית או חברתית לבלוג שלה: מרבים לקשר אליו, והוא נוטע ספקות באמינות של קמפבל. קשה לקרוא אותו והוא נראה "מדעי". קשה לשפוט בלי לנתח מחדש, עם היידע הדרוש, את הנתונים הגולמיים.

לא מצאתי (אחרי חיפוש קצר מאוד) מאמרים מדעיים שמעבירים ביקורת על המסקנות של קמפבל.